Your Abused Bitch

Kunt Yourabusedbitch Your Abused Bitch מסע שבועת הנאמנות המהוללת

Kunt Yourabusedbitch Your Abused Bitch

8441 Kunt 8441search 8441or0bsearchse Kunt b Yourabusedbitch tc search Yourabusedbitch u Kunt tsearchbesearchrh Yourabusedbitch s Yourabusedbitch arh Kunt Yo Yourabusedbitch r Kunt b Yourabusedbitch s Kunt d Kunt i Yourabusedbitch c Kunt searcht Yourabusedbitch Knsearch Kunt Yourabusedbitch osearchrsearchbu Kunt e Kunt bsearchth searchs Yourabusedbitch a Kunt chsearch Yourabusedbitch osearchr Kunt b Kunt s Kunt d Kunt i Kunt c Kunt rsearchY8441ur Yourabusedbitch b Kunt sesearchbi Yourabusedbitch ch Kunt h

קפטיין בלאק התייחס אל כל קצין שתמך במסע שבועת הנאמנות המהוללת כאל מתחרה, והוא תחבל וזמם משך עשרים וארבע שעות ביממה כדי לשמור על פער של צעד אחד קדימה. הוא לא יפגר אחר איש במסירותו למולדת. כאשר חיקו קצינים אחרים את תביעותיו והציגו שבועות נאמנות משלהם, עלה עליהם באלצו כל בן זונה שהגיע לאוהל המודיעין שלו לחתום על שתי שבועות נאמנות, אחר שלוש, אחר ארבע; אחר הציג את מסדר הנאמנים, ואחר כך את "הדגל זרוע הכוכבים", מקהלה אחת, שתי מקהלות, שלוש מקהלות, ארבע מקהלות. כל אימת שהקדים את מתחריו, פנה אליהם קפטיין בלאק בבוז, על שנכשלו בחיקוי הדוגמה שנתן להם. כל אימת שהדביקו את הדוגמה, היה נסוג בדאגה ומוגיע את מוחו במציאת תחבולה חדשה שתאפשר לו לשוב ולפנות אליהם בבוז.

מבלי לחוש כיצד החל הדבר, מצאו עצמם הלוחמים בטייסת נשלטים בידי המנהלה שנועדה לשרתם. הם היו מבודדים, מדוכאים, מוטרדים ומודחקים שוב ושוב משך היום כולו. כאשר הרימו קול מחאה, ענה קפטיין בלאק כי לאנשים נאמנים לא אכפת יהיה לחתום על כל שבועות הנאמנות שתוגשנה להם. לכל מי שהביע ספק בדבר יעילות שבועות הנאמנות, היה עונה כי אנשים הרוחשים באמת אמונים למולדתם יהיו גאים לשוב ולאשר זאת בכל תכיפות שיכפה עליהם. ולכל מי שהביע ספק לגבי מוסריות העניין, היה עונה ש"הדגל זרוע הכוכבים" הינה היצירה המוסיקלית הגדולה ביותר שחוברה אי פעם. ככל שרבות שבועות הנאמנות עליהן חותם האדם, כך הוא נאמן יותר; קפטיין בלאק ראה זאת פשוט כך ומדי יום אילץ את קורפורל קולודני לחתום בשמו מאות חתימות, על מנת שיוכל להוכיח תמיד כי הוא נאמן יותר מכל אדם אחר.

"הכי חשוב להמשיך ולהשביעם", הוא הסביר לנאמניו. "אין זה משנה אם הם מתכוונים לכך או לא. מסיבה זו משביעים ילדים קטנים אמונים אפילו בטרם הבינו בדיוק את פירוש המילים 'שבועה' ו'אמונים'".

עבור קפטיין פילצ'ארד וקפטיין ראן לא היה מסע שבועת הנאמנות המהוללת אלא כאב מהולל בתחת, כיוון שהדבר סיבך עבורם את ארגון הצוותים למשימות הקרב. האנשים בטייסת כולה היו עסוקים בחתימות, שבועות וחתימות, ושעות רבות מבעבר חלפו בטרם התארגנו הצוותים ליציאה. פעולת חירום יעילה הפכה בלתי אפשרית, אבל קפטיין פילצ'ארד וקפטיין ראן היו חלשים מכדי להרים קול מחאה נגד קפטיין בלאק, אשר כפה בדקדקנות, מדי יום, את דוקטרינת "האישור החוזר ונשנה" שהגה, דוקטרינה שנועדה ללכוד כל אותם אנשים שהפכו בלתי נאמנים מאז הפעם האחרונה בה חתמו על שבועת נאמנות, יום קודם לכן. היה זה קפטיין בלאק שבא בהצעה לקפטיין פילצ'ארד וקפטיין ראן, שעה שהרהרו בדבר במועקה אובדת עצות. הוא בא בראש משלחת והציע להם, ללא הקדמות, לאלץ כל אדם לחתום על שבועת נאמנות בטרם יתירו לו לטוס למשימות קרב.

"כמובן שזה תלוי בכם", ציין קפטיין בלאק. "איש אינו מנסה ללחוץ עליכם. אבל כל השאר מאלצים אותם לחתום על שבועת נאמנות, וזה יראה מאד מאד מוזר ל-FBI אם שניכם תהיו היחידים שמולדתם אינה מספיק חשובה להם כדי לאלץ את האנשים לחתום על שבועת נאמנות. אם אתם רוצים לזכות בשם רע, אין זה עסקו של איש מלבדכם. אנחנו בסך הכל מנסים לעזור".

מילו לא שוכנע וסרב לחלוטין לשלול ממייג'ור מייג'ור את מזונו, אפילו היה מייג'ור מייג'ור קומוניסט, דבר בו פקפק מילו בחשאי. מדרך הטבע התנגד מילו לכל חידוש שאיים לנתץ את השתלשלות העניינים הסדירה. מילו נקט עמדה מוסרית נוקשה וסרב לחלוטין ליטול חלק במסע שבועת הנאמנות המהוללת, עד שקפטיין בלאק פנה אליו עם משלחתו ובקשו לעשות זאת.

"בטחון לאומי הינו תפקידו של כל אחד", ענה קפטיין בלאק למחאתו של מילו. "וכל התוכנית הזו היא בהתנדבות, מילו – אל תשכח זאת. האנשים אינם חייבים לחתום על שבועת הנאמנות של פילצ'ארד וראן אם אינם רוצים, אבל אנו זקוקים לך שתרעיבם עד מוות אם לא ירצו. זה בדיוק כמו מלכוד 22. אינך תופס זאת? אינך נגד מלכוד 22, לא כן?"

דוק דניקה היה קשוח כסלע. "מאיפה אתה כל כך בטוח שמייג'ור מייג'ור הוא קומוניסט"?

"מעולם לא שמעת אותו מכחיש זאת עד שהתחלנו להאשים אותו, לא כן? ואינך רואה אותו חותם על אף אחת משבועות הנאמנות שלנו".

"אינכם נותנים לו לחתום".

"מובן שלא", הסביר קפטיין בלאק. "זה יכשיל את כל מטרת המסע שלנו. הבט, אינך חייב לשחק את המשחק שלנו אם אינך רוצה. אבל מה הטעם שכולנו נעבוד כל כך קשה אם אתה עומד לתת למייג'ור מייג'ור טיפול רפואי ברגע בו יתחיל מילו להרעיבו למוות? פשוט מעניין אותי מה הם עומדים לחשוב, בלהק, על האיש החותר כנגד כל תכנית הבטחון שלנו. מן הסתם יעבירו אותך לאוקיינוס השקט".

When they remarked that Major Major was somewhat odd, Captain Black announced that he was a communist.

“They’re taking over everything,” he declared rebelliously. “Well, you fellows can stand around and let them if you want to, but I’m not going to. I’m going to do something about it. From now on I’m going to make every son of a bitch who comes to my intelligence tent sign a loyalty oath. And I’m not going to let that bastard Major Major sign one even if he wants to.”

Almost overnight the Glorious Loyalty Oath Crusade was in full flower, and Captain Black was enraptured to discover himself spearheading it. He had really hit on something. All the enlisted men and officers on combat duty had to sign a loyalty oath to get their map cases from the intelligence tent, a second loyalty oath to receive their flak suits and parachutes from the parachute tent, a third loyalty oath for Lieutenant Balkington, the motor vehicle officer, to be allowed to ride from the squadron to the airfield in one of the trucks. Every time they turned around there was another loyalty oath to be signed. They signed a loyalty oath to get their pay from the finance officer, to obtain their PX supplies, to have their hair cut by the Italian barbers.

To Captain Black, every officer who supported his Glorious Loyalty Oath Crusade was a competitor, and he planned and plotted twenty-four hours a day to keep one step ahead. He would stand second to none in his devotion to country. When other officers had followed his urging and introduced loyalty oaths of their own, he went them one better by making every son of a bitch who came to his intelligence tent sign two loyalty oaths, then three, then four; then he introduced the pledge of allegiance, and after that “The Star-Spangled Banner,” one chorus, two choruses, three choruses, four choruses. Each time Captain Black forged ahead of his competitors, he swung upon them scornfully for their failure to follow his example. Each time they followed his example, he retreated with concern and racked his brain for some new stratagem that would enable him to turn upon them scornfully again.

Without realizing how it had come about, the combat men in the squadron discovered themselves dominated by the administrators appointed to serve them. They were bullied, insulted, harassed and shoved about all day long by one after the other. When they voiced objection, Captain Black replied that people who were loyal would not mind signing all the loyalty oaths they had to. To anyone who questioned the effectiveness of the loyalty oaths, he replied that people who really did owe allegiance to their country would be proud to pledge it as often as he forced them to. And to anyone who questioned the morality, he replied that “The Star-Spangled Banner” was the greatest piece of music ever composed. The more loyalty oaths a person signed, the more loyal he was; to Captain Black it was as simple as that, and he had Corporal Kolodny sign hundreds with his name each day so that he could always prove he was more loyal than anyone else.